תמונה, יערה בנבנישתי

0

שופינג אני אוהבת לעשות. קונה כמעט רק באינטרנט. להסתובב בחנויות ולמדוד זה בזבוז זמן מבחינתי, ואני מעדיפה לעשות כמעט כל דבר אחר. זה לא שאני לא אוהבת בגדים וזה לא שאין לי, אבל כל האקט הזה פחות מדבר אליי. אין לי בבית חדר ארונות. בבית שלי יהיו חדרים לדברים אחרים, לא לבגדים.

12

חודשים ארך הטיול הגדול שלי בניו יורק. בין ברים לבתי קפה למדתי שם משחק, ומאז שחזרתי עשיתי בארץ סדנאות.

1

סרט עשיתי. צילמנו ברומניה, אבל הוא מתרחש בווינה. ואגב טיולים בעולם, פעם טסתי לגרמניה וסגרו את השדה בגלל חפץ חשוד אז פספסתי את הקונקשן שלי. היה עומס בשדה והפקידה הייתה כעוסה וברגע שהיא הסתובבה פשוט התפלחתי לטיסה. אמרתי אם כבר אז כבר, וישבתי בביזנס.

תמונה, יערה בנבנישתי

18

היה הגיל שבו התחלתי לדגמן. הייתי בבומבמלה ומישהו צילם אותי והעביר לסוכנויות, אבל תכלס ממש לעבוד התחלתי אחרי הצבא.

24

חודשים הייתי מנויה לבלייזר.

9

שנים הייתי בצופים. בדיעבד אני חושבת שדי סבלתי, הדרכתי חניכים בכיתה ה' ואני חושבת שיש סיבה לכך שיש כל כך הרבה חוגים בגיל הזה. הורים מחפשים סיבה להוציא אותם מהבית. אבל אל תבינו לא נכון, אני אוהבת ילדים.

תמונה, יערה בנבנישתי

1,000

הפקות בישראל נמשכות ונדחות. פעם קיבלתי תפקיד ועד שצילמו כבר לא הייתי בגיל הרלבנטי. עם "פאודה" זה היה פשוט. הלכתי לאודישן ויום אחרי זה הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד ואחר כך פשוט התחלנו לצלם. התגובות מעולות — "איך הרגו אותך", "תחזרי בתור תאומה". כולם רוצים שאחיה. בסדרה אני מהצד של אלה שלא דיברו ערבית ובא לי שפעם דווקא ילהקו אותי לתפקיד כזה. בא לי לשחק דמויות שהן לא

100

אחוז. דמויות שיש להן קיצוניות, שחוו משהו. זה נראה לי העניין במשחק. לחוות משהו אחר. כל התפקידים הבאמת מעניינים דורשים עומק אינטלקטואלי והרבה יותר קל לשחק דמויות כשאתה מבין דברים לעומק. לשחק מישהי בשואה, שמפחדת, שיש לה הפרעה נפשית — צריך להבין את נפש האדם.

100

אחוז גבר אני אוהבת. פחות מתחברת לעניין המטרוסקסואלי. גבר, בלי להתעסק בבגדים ובמראה וכאלה. פלאח.

סטיילינג: יולי סגרדה; ע' צלם: אלעד קליג'; איפור: נגה תמיר לסולו; שיער: בנג'מין רוימי לסולו; ז'קט ומכנסיים: זארה; סניקרס; טופשופ; חזייה: רוק גלאם; עליונית שקופה: שרון ברונשר