טום קרוז

 

1. קאט טו דה צ'ייס: המרדף הטוב ביותר | טום קרוז מול אופנועים, מכוניות ומשאיות ברחובות פריז, "משימה בלתי אפשרית, התרסקות"

מדי פעם אוהבים בעיתונים לקבץ רשימות כמו "סצנות מרדפי המכוניות הטובים בכל הזמנים", ותמיד תמצאו שם את "בוליט" ו"הקשר הצרפתי". בשנים האחרונות אפשר להוסיף לרשימה את "זהות אבודה" בסדרת סרטי ג'ייסון בורן וגם את "התחלה" ואת "האביר האפל" של כריסטופר נולן — ואני מוסיף תמיד גם את "מת לחיות 3". אבל מה שטום קרוז והבמאי שלו כריסטופר מקווארי עשו השנה ברחובות פריז מדלג בקלות מעל כל הסרטים הנכבדים האלה ומתמקם מבחינתי בראש הרשימה.

אנחנו חיים בעידן שבו הסרטים של מרדפי המכוניות הגדולים הם בסדרת "מהיר ועצבני", שבשנים האחרונות הכל בה נראה דיגיטלי ומגוחך (מכונית נגד צוללת? אולי די כבר?), כמו ערכת גזירה והדבקה של ילדים. לכן המהירות המסחררת של סצנת המרדף בפריז ותחושת הסכנה האמיתית שהיא מייצרת — בין השאר כי כבר לימדו אותנו שקרוז אוהב לעשות את פעלוליו בעצמו משל היה ג'קי צ'אן האמריקאי — הופכים אותה לרגעי מופת לא רק של השנה אלא בתולדות סרטי האקשן בכל הזמנים.

ציון לשבח: "פנתר שחור", המרדף בבוסאן (שם, למעשה, הסרט מתעורר אחרי פתיחה די מייגעת); "ספיידרמן: ממד העכביש", הבריחה מהמעבדה (קטע רנדומלי. יש לא מעט סצנות מרדף ואקשן בסרט); "שחקן מספר אחת", המרדף עם הדלוריאן (סצנה אדירה שקצת נשכחה כי שאר הסרט פחות טוב); "משפחת סופר־על 2", אלסטיגרל במרדף אופנוע ורכבת.

 

2. מי גבר: הבולבול עם הכי הרבה זמן מסך | חורחה, אנטוניו גררו, "רומא"

"רומא" הוא סרט עם רגעים כה לא צפויים שבכל רגע הוא הפתיע אותנו (וכמעט זכה גם בפרס האוסקר לשימוש הטוב ביותר בקקי של כלבים). למשל הסצנה הזאת, שבה הגיבורה מחליטה לוותר על סרט עם חברתה כדי לשכב עם החבר החדש שלה, פרמין (חורחה אנטוניו גררו). ואז, כשהיא מחכה לו במיטה, פרמין יוצא עירום מחדר האמבטיה ואיתו מוט וילון המקלחת, שאיתו הוא מדגים תרגילים מאמנויות הלחימה שהוא מתרגל. והכל בעירום פרונטלי מלא.

כתוצאה מהסצנה הזאת קליאו תיכנס להיריון, ופרמין ייעלם מחייה ויקדיש את עצמו למלחמות ולמהפכות. יש משהו כה חשוף בסצנה הזאת, שהאינסטינקט שלנו כצופים הוא לעשות כמו הגיבורה שמביטה בו ומכסה את עצמה עם השמיכה מרוב מבוכה.

ציון לשבח: המון בולבולים היו השנה. למשל ב"מאבדים את זה", אחד הסרטים הגסים והמטונפים שיצאו מהוליווד ב־2018, שכולל בין השאר סצנת חוקן בירה; "דרור אדום", עוד סרט (איום ונורא) שהפתיע עם כמות לא אופיינית של סקס, אלימות ועירום מלא; ו"סוספיריה" (כנ"ל, כנ"ל).

 

3. אסלת הזהב: ההקאה הטובה ביותרדוב'לה גליקמן, "שרוכים"

הקולנוע הישראלי סבל השנה מקלקול קיבה: ראינו סצנות הקאה בשישה סרטים חדשים לפחות, ורובם, למרבה הגועל, היו סרטים מרובי הקאות. ב"שרוכים", למשל, פעם אחת נבו קמחי מקיא כי הוא שתה יותר מדי, ואביו עומד לצדו; ובפעם השנייה — הו, המעגליות של החיים — האב (דובל'ה גליקמן) מקיא, והבן עומד לידו. בשני סרטים ("עירום" ו"גאולה") הגיבורה הקיאה כל כך הרבה פעמים שזה כבר קיזז את כל שאר הסרטים שהופקו השנה ולא קיבלו תמיכה מהקרן לעידוד קולנוע שעולה ולא יורד לי.

בקולנוע יש שתי קלישאות הקאה: אם גבר מקיא, זה אומר "הוא חולה ותכף ימות". אם אישה מקיאה, זה אומר "היא בהיריון". ב"גאולה" ברחו מהקלישאה עם חידוש: זו ילדה מקיאה, והיא אמנם חולה, אבל היא תבריא. באמת תודה רבה.

ולכן, פרס אסלת הזהב לסצנת ההקאה לשנת 2018 הולך לדובל'ה גליקמן ב"שרוכים", שעושה את זה כמו שצריך: מקיא, חולה ומת.

ציון לשבח: "עירום", "גאולה", "מקוללים", "פרא אציל", "אישה עובדת".

4. פוטו שוט: סצנת הקרב הטובה ביותר | קרב הסיום, "מלחמתו של רוברט דה ברוס"

סצנת הקרב העצומה, המדהימה והאלימה ביותר השנה נמצאת אצלכם בנטפליקס, בסרטו של דייוויד מקנזי. זה אמנם היה סרט הפתיחה של פסטיבל טורונטו, אבל כמעט לא דיברו עליו, לפחות יחסית ללהיטים הגדולים האחרים של נטפליקס השנה. כנראה שמי שצפה בו לא החזיק מעמד עד הסוף הדי מפואר שלו. אז הריצו קדימה והיכונו למרחץ דמים.

"מלחמתו של רוברט דה ברוס" הוא מעין סרט המשך כרונולוגי ל"לב אמיץ". שם היה זה וויליאם וואלאס שהנהיג את ההתקוממות הסקוטית נגד הבריטים, וכאן זהו רוברט דה ברוס (כריס פיין) שממשיך את דרכו. הסרט מכיל תככים פוליטיים בתוך ממלכת סקוטלנד ובין הממלכות, אבל בסופו של דבר האנגלים שולחים חיילים וסוסים למחוץ את ההתקוממות, וברוס וצבאו הקטן צריכים לבלום אותם. הכל מתנקז לסצנת הסיום, שבה הסקוטים מערימים על האנגלים וגוררים אותם לנשק הסודי של סקוטלנד: אדמות הביצה. האנגלים לא בקיאים באופי האדמה שאותה הם רוצים לכבוש, ונופלים במלכודת הבוצית שהוכנה להם. זה נגמר בדם.

ציון לשבח: "הפנתר השחור" הכיל סצנת קרב לא רעה, עם המון צבאות וחיילים וקרנפים, אבל הוא היה דיגיטלי מדי; "12 אמיצים" על המלחמה האמריקאית באפגניסטן, גם.

 

5. קולר הזהב: כלב השנה | פרזידנט פירס, "הבלדה על באסטר סקראגס"

זו הייתה שנה מצוינת לכלבים שקיבלו לא מעט סרטים משל עצמם, ובראשם "אי הכלבים" של ווס אנדרסון. אבל היה רק כלב אחד שממש נחרט בזיכרוננו עם תפקיד משמעותי ונוגע לב: פרזדינט פירס, הכלב מהאפיזודה החמישית במערבון של האחים כהן. הכלב הנבחן והמעצבן הוא לא סתם חפץ ליווי לדמויות, אלא דמות בפני עצמה שמניעה את העלילה ומקדמת אותה. הסיפור היה נגמר אחרת לגמרי אם הכלב הזה לא היה שם.

ציון לשבח: הכלבים של "אי הכלבים"; הכלב מ"רומא" וכל גללי הצואה שהוא משאיר אחריו והקפיצות שלו מול שער הכניסה; הפודל הלבן מ"לילה בטירוף", שמתלכלך מהדם של ג'ייסון בייטמן.

 

6. חבורת LOL: הבדיחה הכי מצחיקהמייק מאיירס, "רפסודיה בוהמית"

זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. האם היה סרט אחד ב־2018 שקרע אתכם מצחוק? תודו שלא. סרטי הילדים היו המצחיקים ביותר עם "פדינגטון 2" ו"ראלף שובר את האינטרנט" שהכילו את כמות הבדיחות הכי גבוהה פר סרט. "לילה בטירוף", "תופסת" ו"מאבדים את זה" ניסו להיות קומדיות למבוגרים אבל מינון הבדיחות היה נמוך, ובהרבה סרטים סבירים הייתה בדיחה אחת או שתיים טובה.

"סגן הנשיא" הצחיק פעמיים, ב"הספר הירוק" ויגו מורטנסן מקבל את כל הפאנצ'ים, ב"עשיר בהפתעה" הייתה בדיחה וחצי, ואפילו ב"הולמס & ווטסון" היו כמה בדיחות טובות. מצוקה. לכן, לצורך קביעת הזוכה בקטגוריה הזאת פשוט שאלתי בפייסבוק מה הייתה הבדיחה הכי מצחיקה השנה. אתם קבעתם: במקום השני, סצנת הנסיכות ב"ראלף שובר את האינטרנט", אבל במקום הראשון, בפער ניכר, הציבור התלהב מתפקיד האורח הקטן של מייק מאיירס ב"רפסודיה בוהמית".

זו בדיחת מטא שעושה שימוש באירוניה שדורשת היכרות מוקדמת עם הפילמוגרפיה של מאיירס כדי לצחוק ממנה. ב"רפסודיה בוהמית" מאיירס מגלם את מנהל חברת התקליטים ששונא את השיר "רפסודיה בוהמית" ומסרב לכלול אותו באלבום הלהקה או להוציא אותו כסינגל. הוא ארוך מדי, אופראי מדי והוא לא מבין את המילים. לבסוף הוא אומר: "אין סיכוי שנערים ינענעו את הראש במכונית בזמן שהשיר הזה יתנגן ברדיו". וזה מצחיק כי זה אותו מייק מאיירס מהסצנה ב"עולמו של וויין" שבה הוא וחבריו שומעים את "רפסודיה בוהמית" במכונית ודופקים את הראש שלהם הלוך ודפוק לקצב סולו הגיטרה.

ציון לשבח: כל משפט שני של ששון גבאי ב"סיפור אחר".

 

7. מואיז הקטן: סרט החבר'ה שעוד יהפוך לפולחן"תופסת"

הנה דוגמה לסרט שהיה הופך לתופעה הרבה יותר גדולה אם היה מופץ בנטפליקס ולא בבתי הקולנוע. "תופסת" הצליח באופן סביר בלבד, ונדמה שרוב קהל היעד שלו — גברים — פספס אותו. אז חכו שהוא יגיע לאמצעי הצפייה הביתיים, הזמינו את חבריכם הקרובים, וגלו אותו בצפייה משותפת כי הוא אחת מהפתעות השנה החולפת.

זה סיפור לגמרי אמיתי על חבורת גברים שמאז חטיבת הביניים, בכל שנה בחודש מאי, נפגשת למשחק תופסת. לא משנה איפה הם בעולם או מה הסטטוס שלהם בעבודה או במשפחה, הם מקדישים את החודש הזה לחזרה לילדות ואימבציליות מוחלטת. בישראל קוראים לזה "מילואים". קצת כמו "נערות רעות" ו"לא רק בלונדינית" אצל בנות, גם הסרט הזה עוד יהפוך לתופעה עם מנגנון השהיה. סמכו עלינו.

8. סנאף בוקס: הסצנה הכי מזוויעההפריים הזה, מתוך "תורשתי":

 

9. כוכב צועק: המוזיקאי המיוסר של השנהבראדלי קופר, "כוכב נולד"

אחד הטרנדים המשונים של 2018: סיפורים אמיתיים על מוזיקאים אומללים, בודדים ומכורים — והמערכת הזוגית שגואלת אותם מיסוריהם. בראדלי קופר עשה את זה בהצטיינות יתרה כשחקן, תסריטאי, מוזיקאי ובמאי ב"כוכב נולד", מולו תמצאו גם את "אהבה בימים קרים" שמספר כמעט את אותו סיפור אבל בפולנית בשחור־לבן, ואת "הספר הירוק" שבו מהרשלה עלי מגלם מוזיקאי שחור אלכוהוליסט שחי בשביל התשואות של האנשים ששונאים אותו.

 

10: "רגע, זה לא זה מהסרט ההוא?": פרס מיוחד למפעל חיים בשנה אחתג'ון סי. ריילי

הוא גילם את ראלף ב"ראלף שובר את האינטרנט", את ווטסון ב"הולמס & ווטסון", את אחד האחים סיסטרז ב"האחים סיסטרז" ואת אולי (השמן) ב"השמן והרזה". וכל זה בשנה אחת.

צילומים: Netfix/Mark Mainz, Chiabella James באדיבות yes, Netfix, בועז יהונתן יעקב | באדיבות yes, באדיבות Tulip Entertainment | באדיבות דיסני ישראל ופורום פילם

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר