ממוצע הגשם השנתי באזור פצאל שבבקעה עומד על כ־40 מ"מ. כלומר, אם תיקחו דלי ותציבו אותו באזור במשך 365 יום, יבוא מישהו ויבעט בו בסוף, אבל באופן תיאורטי תוכלו לאסוף מהתחתית שלו בסוף השנה פחות מחצי סנטימטר של גשם.
אבל באותו יום, בפצאל, ירד גשם.

ובאותו יום היו שם סופות דמויות טורנדו שהכניסו אליו חול, וזה רע במיוחד משום שזה היה ביקור הבכורה שלי במסלול המרוצים של פצאל, הפעם הראשונה והמרגשת לטעום, אחרי אלפיים שנות, אספלט מרוצים ישראלי ציוני. ודווקא היום.

זה הרי סמלי, כי אף פעם לא היה פשוט פה העסק הזה שנקרא "תרבות מוטורית". זקני התחום, שמביך לספר שאני, בשלב זה, נכלל בהם, זוכרים איך היינו יושבים על טריבונות העפר באשקלון ובבאר שבע באייטיז עם קהל של עשרות אלפים שבאו לראות מרוצי ראלי מכוניות ואופנועים. 30 שנה של לא־הרבה חלפו והנה, בתוך חודשים ספורים יש כבר שלושה (!) מסלולי מרוץ של אספלט – בשדה תימן ליד באר שבע, בערד ובפצאל, שהיה הראשון ונחנך כבר בשנה שעברה.
ועכשיו, כשאנחנו זוכים להגיע עד אליו, הוא מטונף בשאריות בוץ ובאבנים קטנות ומעצבנות. בנורבוגרינג זה לא היה קורה.
אבל אנחנו אנשים חסרי מורא, ולכן עטינו על עצמנו את חליפת העור, בדקנו שהסליידרים במקום, שמנו נפשנו בכפנו וראשנו בקסדתנו, ויצאנו לדרך.
הגיבור האמיתי של היום הוא הקוואסאקי נינג'ה 400 החדש. אני אוהב שלכלי רכב יש שמות של ממש ולא סתם אותיות, ובעיקר את השם הזה, עם המסורת של קוואסאקי שהחלה עוד ב־1984 עם ה־GPZ900R, הלוחם היפני שמעלה ריחות עזים של נער מתבגר מאותן שנים, כולל אפטרשייב טבק ופוסטרים של קטאנות ונינג'ות.
אופנוע
קבוצה גדולה של רוכבים צעירים ברובם נעמדת בדריכות על המסלול – שיתוף פעולה נאה וראוי עם היבואן "מטרו", שמסבסד קורס בבית הספר לרכיבה "פרורידינג" של כפיר לוין. לרוב החבר'ה האלה זו פעם ראשונה ומרגשת על מסלול מרוצים. המדריך מסביר להם מה אסור (עקיפות מסוכנות) ומה מותר (ליהנות!), עובר איתם על נקודות בסיס ברכיבה ספורטיבית – לנצל את כל הכביש, לא לבלום בתוך העיקול ולהסתכל למקום שאליו אתה רוצה להגיע (ולא אל הסלע שאליו אתה מפחד להגיע – כי אז תגיע בדיוק אליו).
אנחנו עם הנינג'ה הקטון שמגיע בכל צבע שתרצו בתנאי שהוא ירוק, יש לו לוח שעונים מודרני עם מחשב דרך, ובעיקר את הלוק שבקלות יכול לגרום לך לחשוב בטעות שיש כאן משהו גדול יותר. כלי נאה בהחלט, קרבי משהו, עם פנסי לד וקווים חדים שמזכירים את ה־H2 האייקוני. המנוע הוא טווין מקבילי של 399 סמ"ק עם הספק שמגרד את המקסימום המותר בקטגוריית המתחילים של A1 – 45 כוחות סוס, חזק בעשרה סוסים יותר מה־300 היוצא וקל ממנו בין השאר בזכות שלדה חדשה ורזה יותר.
פרט למנוע החדש יש גם מערכת קירור חדשה שאמורה לחמם פחות את הירכיים, אבל את זה נבחן כשנהיה פה שוב בקיץ, עכשיו אנחנו בסוג של חורף מדברי מוזר שהופך את המסלול למאתגר במיוחד. בכלל, כדי לקחת אופנוע צנוע כמו הנינג'ה 400, שמיועד בעיקר לתחבורה עירונית־פרברית ו"בקטנה־בסופשבוע", למסלול מרוצים, צריך באמת להאמין בו, כי רכיבת מסלול שונה מאוד מזו הרגילה, הנינוחה. הכל אגרסיבי יותר, האצות חזקות ומיד אחריהן בלימות חדות, מה שמטיל עומס כבד על הבלמים, המתלים, הצמיגים וגם על הרוכב, שגם הלילה, במקרה שלי, לא ישן מספיק.
אבל מישהו הרי צריך לעשות את העבודה, ושנינו יוצאים אל דרך האספלט זרועת מוקשי החצץ – צריך לבחור כאן את הקו הנכון והנקי, תרתי משמע, ולהיות עדין בגז משום שבגלל הלכלוך האופנוע זורק לעתים זנב בהשכבות. זה מלחיץ קצת אבל גם מלמד לא להיבהל כשזה קורה, ובו זמנית מעלה בקסדה חיוך של "מארק מארקז, בוא תלמד!". עם זאת, קצת יותר מדי גז בעיקול עלול לגרום לכך שתלמד עוד משהו וגם תכיר את האספלט מקרוב מדי – חוויה שאחד הרוכבים יחווה בהמשך היום. אבל להבדיל מהכביש הציבורי, כאן אין תהום/מכונית/גדר שמחכה לך בצד השני, ועם חליפת המיגון כל מה שצריך לעשות הוא לנקות את האבק ואת מה שנשאר מהאגו, לעלות שוב על האופנוע, ולהמשיך.
אופנוע
האספלט של פצאל מגיע ברוחב 12־15 מטר, אורכו 1.4 ק"מ, וכשיגדל הוא מתוכנן לעבור את הארבעה. יש חמש פניות ימינה ושמונה שמאלה – שאיכשהו תמיד יותר אהובות על מרבית האופנוענים. הנינג'ה ואני לא מתייאשים ומקיפים את המסלול שוב ושוב.
תנוחת הרכיבה זקופה ונוחה, הגיונית יותר לכביש הציבורי מאשר למסלול, אבל אנחנו מתחילים להתיידד. האופנועים שעוברים על המסלול מנקים אותו בהדרגה ומגלים תחתיו אספלט לא רע בכלל. אז מתברר גם שהילד יודע לעשות ספורט.
אני מעלה את הרף ומוריד את זווית ההשכבה עד שגם ברך מיוחלת מלחכת את האספלט ברעש האהוב של חיכוך סליידר בכביש. נדמה שגם הנינג'ה מתחיל ליהנות. הוא מרגיש מאוד מוצק גם אחרי עשרות הקפות של המסלול, בין השאר בזכות המתלה האחורי מסוג לינק עם חמישה כיוונוני פרילוד ובעיקר בזכות מתלה קדמי עבה (41 מ"מ) ובלם קדמי של 310 מ"מ, קוטר יוצא דופן לקטגוריה, ועל המסלול מרגישים את זה.
זהו כלי שנכנס לקטגוריה ההולכת ונעשית צפופה במטרה להתמקם בראשה. כלי שרוכב צעיר יוכל ליהנות ממנו מאוד, אבל גם ותיקים יותר. אם יש מחאה אחת מדובר בצליל המפלט העמום, ואולי שווה לשקול להחליף מפלט למשהו קצת יותר בריטוני.
אז כן, פצאל זה לא מוג'לו, והנינג'ה 400 הוא לא הנינג'ה 1,000, וגם אני די רחוק מהיכולות של מארקז, אבל תמיד מהנה לגלות שוב כמה כיף להיות עם אופנוע על מסלול מרוצים – כל מסלול, עם כל אופנוע. ועכשיו אפילו לא צריך לעלות קודם על מטוס.

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר