לא גומר את החודש, מכיר? בטח, זה קורה לכולם. השבוע האחרון לפני המשכורת, כבר מריח את התלוש, והנה אתה כאן ועכשיו בלי מזומן לדלק או לאוכל. עבור רובנו המשמעות היא לצלול אל המינוס, ולאחרים זה אומר להתחיל להסתדר עם הלוואות מפה ומשם. בגלל אנשים כאלה קוראים הבריטים לשבוע האחרון של החודש Wonga Week, על שם החברה הגדולה ביותר למתן הלוואות קצרות מועד. רוב ההלוואות נלקחות לטווח של ימים או שבועות והסכום הממוצע להלוואה הוא כ־190 פאונד; לא רציני, אבל משהו שיכול לעמוד לפעמים בין צליחת החודש לבין ניתוק החשמל.
וונגה והחברות הרבות שצצו בעקבותיה לא דורשות פגישה מקדימה בבנק או מתנות הלוואה בהצגת תלושי משכורת. כל מה שצריך לעשות זה להיכנס לאתר החברה, להירשם, לעמוד במספר קריטריונים בסיסיים רק קצת יותר מדופק סדיר — ומזל טוב, קיבלת 200 פאונד. נשמע כמו סידור טוב לכל הצדדים, אבל האמת היא שזה מעורר ויכוחים משלל כיוונים, חלקם צפויים וחלקם ממש לא. נגיד, מתי בפעם האחרונה שמעתם על הסדר כספי שמקפיץ את נציגיו עלי אדמות של אלוהים?

מערכת האונליין של וונגה היא ידידותיות להפליא. סרגל אינטראקטיבי פשוט מאפשר לכם לבחור את גובה ההלוואה, מתחתיו יש סרגל נוסף שמציג את גובה הריבית ואת סיכום פרק הזמן שבו תצטרכו להחזיר את הכסף. אפשר לשחק עם הטווחים כמו כפתורי ווליום, והשקיפות היא תנאי רגולטורי שעוד נשוב אליו בהמשך. משתמשים חוזרים שעומדים בהחזר ובפרק הזמן שהציבו לעצמם יכולים להגדיל בפעם הבאה את סכום ההלוואה, אבל בכל מקרה מדובר בסכומים זניחים יחסית שאינם עוברים כמעט אף פעם את ה־1,000 פאונד.
רגע לפני שאנחנו מעניקים לחברות האלה את אות יקירי החברה, ניזכר בעניין הריבית. תשכחו מפריים או מריבית הבנק המרכזי במדינה — באתרים האלה מתחילה הלוואה ממוצעת בריבית שנתית של 680 אחוז והשמיים הם הגבול. לא נדיר למצוא אנשים שלקחו הלוואה בריבית של 4,000 אחוז, והשיא המוכר כרגע עומד על 5,853 אחוז. באמת באמת.
הכי קל להגיד שאידיוט מי שלוקח הלוואה בריבית של מאות ואלפי אחוזים, אבל לשם הדיון נצא מתוך נקודת הנחה שהבריטים הם לא אידיוטים. בכל יום נפתחות בממלכה שלוש חנויות חדשות, ועל פי ה"אינדיפנדנט" נעזרים כבר יותר ממיליון בתי אב בחברות הללו על בסיס קבוע. היקף ההלוואות שוונגה לבדה מעניקה עולה על כל בנק בריטי ממוסד.

karish
יש הרבה מחקרים אקדמיים שבודקים איך עובדת המערכת המשומנת הזאת, אבל מה שראיתי בעיניים טוב ממסקנות הכותבים במגדל השן. החברות האלה עובדות על עיקרון פסיכולוגי שבבסיסו שני מושגים הנתפסים לרוב כשליליים: זילות והזניה.
הזילות מובנית בתהליך עצמו; לשבת בפיג'מה או לחזור מהעבודה ברכבת, לגלוש מהסלולרי, בלי טפסים או ביטחונות, קצת משחק בסרגלים ותוך כמה דקות מחכה לכם המזומן בחנות הקרובה. ההזניה היא כבר אומנות בפני עצמה, וכאן — בלי ענייני מוסר ושטויות — מגיע לחברות האלה כל הכבוד. קח 40 פאונד כי נתקעת בלי כסף ליציאה או בלי מזומן לארוחת צהריים ותחזיר 50 פאונד בחודש הקרוב. מי לא היה מוכן שהבת שלו, שנתקעה בלי כסף למונית הביתה, תשלם 10 פאונד ריבית? הסכומים כה שוליים שקשה לראות את התמונה הגדולה יותר: לקחת 40 פאונד ואתה מתחייב להחזיר תוך חודש 50 פאונד? בלי לשים לב חתמת על ריבית חודשית של 25 אחוז וריבית שנתית של 300 אחוז לפני ריבית דריבית וקנסות ועמלות קבועות שגם בהן אין לזלזל (5.5 פאונד לכל הלוואה, כמעט שלושה אחוז חודשיים).
ממיליון בתי אב שמחזירים כמה עשרות פאונד על הלוואה ממוצעת מקבלים תשואה שנתית בגובה מאות ואלפי אחוזים. כך גם נראית הרווחיות של וונגה: החברה שהקימו שני יהודים מדרום אפריקה לפני שמונה שנים מעסיקה כיום 700 עובדים והיא התרחבה כבר לפולין, קנדה וספרד. כמעט מדי שנה היא מכפילה את הרווחיות שלה ושוויה כיום מוערך בשבעה מיליארד דולר. זה, להזכירכם, כסף אמיתי ולא הערכות שווי על סמך ציפיות לעתיד. זה לא ווטסאפ.
מלווי הבזק האלה מתהדרים בפיתוחי האלגוריתמים שלהם, שמצליבים תוך דקות 8,000 פיסות מידע מבנקים ומחברות אשראי וגם מרשתות חברתיות, נתוני ג'י־פי־אס ועוד נתוני סלולר. אישית, נדמה לי שיש כאן קצת הגזמה ושהאמת פשוטה בהרבה: כשאתה לוקח אלפי אחוזי ריבית להלוואה, זה בסך הכל ניהול סיכונים בסיסי. לא נורא ליפול מדי פעם עם הלוואה שלא חוזרת.

בריטניה סולדת ומתאהבת בתופעה בו זמנית. תחת כל עץ רענן בזים תושבי הממלכה לחברות האלה, אבל הנתונים מלמדים על צמיחה מתמדת. הפן המוסרי הלקוי ברור לעין, במיוחד מכיוון שהחברות האלה שמות דגש על האזורים העניים ועל מוקדי האבטלה. שש עמותות שונות מסייעות לאנשים שנקלעו לחובות לאחר שלוו מהן כסף, ובשנה האחרונה פנו אליהן למעלה מ־65 אלף לווים עם חוב כולל של 110 מיליון פאונד. ההערכה היא שהמספרים האלה לפחות יוכפלו בשנה הבאה. מדי פעם מפרסמות העמותות סיפורים ייחודיים, נגיד זה של ג'יימס, ברנש שלווה 195 פאונד ואחרי שלושה חודשים תפח החוב שלו ל־1,850 פאונד.
הבעיה היא בגופים הרגולטוריים, שמשקיפים על הסיפור הזה חסרי אונים כי השקיפות באתרים האלה גבוהה מאוד: אחוז הריבית ויתר התנאים מופיעים באותיות גדולות מהנדרש ועל פניו אין כל הצדקה חוקית למנוע מהם לעבוד. אבל מה קורה כשמשהו חוקי ועדיין מסריח? לכאן בדיוק נדחפת הכנסייה, שמובילה את ההתנגדות לאתרים האלה. הגדיל לעשות הארכיבישוף ג'סטיין וולבי מהכנסייה האנגליקנית, שקרא "להשמיד את וונגה".
סערה ציבורית־דתית נוספת ריגשה את אנגליה כשפאפיס סיסה מניוקאסל יונייטד, קבוצה שמייצגת עיר מוכת אבטלה, סרב ללבוש את מדי הקבוצה עם הלוגו של "וונגה" בטענה שהלוואה בריבית קצוצה מנוגדת לאסלאם. זה עורר את הפולמוס אודות זכותו המוסרית של חלוץ שמרוויח עשרות אלפי פאונד בשבוע לעסוק בנושא, אבל בכל מקרה ברור שדווקא למעמד הנמוך ביותר יש בעיה קשה עם הלוואות בריבית גבוהה. סיסה התרצה בינתיים ולבש את החולצה, וכמוהו גם הבריטים מצביעים ברגליים. לא נראה באופק שינוי משמעותי בשוק ההלוואות.
לפחות בישראל לא יכולות לקום וונגות. חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות קובע מגבלות על העלות הממשית של האשראי החל על הלוואות. זה אומר עד פי שתיים ורבע מהעלות הממוצעת של האשראי הלא צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים. אבל אם תפתחו עיתונים או תקפצו לעמדת צ'יינג' קרובה תגלו שהחוק לא ממש נאכף, והריביות גבוהות פי כמה. אז לא שומעים על ריביות של אלפי אחוזים, אבל יכול להיות שפיגור התשלומים המוסדר בבריטניה וגורר אחריו ריבית אקספוננציאלית עדיף על פיגור התשלומים בישראל, שעלול לגרור אחריו כאבים מסוגים אחרים.

הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance ומבעלי האתר "שחקן מעו"ף" (s-maof.com); איור: מוטי זיגמן; צילום: iStock

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר