יצאנו לדרינק עם איתי (פיש) פשיגודה. יזם, ממייסדי קבוצת “בנדיקט”, ומישהו שהיה מוכן לספר למצלמה שפעם נהג לשתות טקילה עם ספרייט http://www.blazermagazine.co.il/posts-food-drink/29604/

פורסם על ידי ‏בלייזר‏ ב חמישי, 5 במאי 2016

אנחנו פשוט אובססיביים. זה סוד ההצלחה שלנו. לטוב ולרע, כל מה שאנחנו עושים אנחנו אובססיביים לגביו. היחס, האוכל, החוויה. אובססיה מוחלטת לרמת המוצר וחווית האורח. זה גם מה שמשותף ב־DNA של כל המקומות שלנו.
התחלתי בתור יחצן במועדונים ומסיבות בירושלים. לקחתי איתי את רוח העשייה והיזמות, את הדרייב. והכי חשוב, את ההבנה של חשיבות הקהל. ההבנה הבסיסית ביותר שמאחורי טבלאות האקסל, סקיצות העיצוב ובנייה של תפריטים ישנם בני אדם. שאותם אנחנו מארחים ואצלם אנחנו בונים זיכרונות. בנייה איטית וסיזיפית של גרעין של קהל, שבא איתנו וצומח איתנו. שבונה ביחד איתנו את החוויות שאנחנו רוצים להעביר, גם מבחינת אווירה וגם מבחינה קולינרית.
את האישיות והתפיסה בעולם הבילוי מעצב גורם אחד מרכזי: קהל היעד. זה מכתיב הכל בעיניי. מיקום, עיצוב, סטנדרט.
אנחנו נדלקים מהאפשרות לעשות דברים משלנו ולהביא דברים שאין. לעשות שוב את מה שכבר יש זה משעמם. גם אם לדעתי אפשר לעשות את זה יותר טוב.
אני רואה רק יתרונות לעבודה במסגרת קבוצת יזמים. כל אחד יכול לעבוד על התחום שמעניין אותו ולהתמקצע. יש לך עצמאות בתחום שלך, דברים לא נופלים בין הכיסאות, יש חלוקה בנטל והכי חשוב — הרווחת חברים לכל החיים. אבל בשביל זה צריך קבוצה כמו שלי, כן?

תמונה: היזם איתי פשיגודה
אוקיי, תמיד יש ויהיו משברים וחילוקי דעות. אבל לכולנו — יאיר קינדלר, גיא אוסדון, שי כהנא ולי — יש חזון משותף והמון אהבה והערכה אחד לשני. כך שאין מחלוקת או שאלה שאנחנו לא מצליחים לפתור בינינו.
אני מאמין שבקרוב מאוד נראה שני אלמנטים מרכזיים שישלטו בתחום הבילוי והלילה. האחד הוא המשך המגמה שכבר התחילה, להעמיק את המקום של האוכל והחוויה הקולינרית כחלק בלתי נפרד מהבילוי; השני הוא עולם התוכן: אני מאמין שמקומות הבילוי יכילו בקרוב, מלבד משקאות, אוכל ומוזיקה, גם עולם תוכן מוקפד שיעשיר את החוויה. תוכן מוזיקלי, משחקי, תיאטרלי, ועוד.
אני מאמין שנראה יותר ניסיונות

למקומות בילוי לואו קוסט. גם לאנשים לא עשירים מגיע ליהנות מסטנדרט גבוה אבל נגיש. איך עדיין יצליחו להרוויח? זו תהיה השאלה. העלויות לצערי לא יירדו. להיפך.
את הוודקה שלי אני אוהב נקייה. לא מעורבבת ולא מנוערת. עם הרבה קרח, וליד אנשים שכיף איתם. ליד אנשים טרחנים אני שותה מים.
תרבות הבילוי בארץ היא כמו רכבת הרים. תמיד מתקדמת, אבל פעם למעלה ופעם למטה. לפעמים גם עם הראש למטה. בשנות ה־90 למשל, ירושלים הייתה בשיא ולטעמי הובילה על תל אביב בענק והייתה אבן שואבת לכולם. אבל פתאום אינתיפאדה, ונגמר הסיפור. העיר נגמרה ברגע. גם תל אביב לא הייתה תמיד בשיא. עבורנו כירושלמים אזור השרון היה פעם הרבה יותר מעניין. מקומות כמו הלכת או תל יצחק ודומיהם היו בשבילנו הרבה יותר שווים מתל אביב.
כן, נו, אני ירושלמי. ירושלמי שגר כבר 15 שנה בתל אביב.
הסצנה בארץ משוגעת. כל לילה מרגיש כאילו זה הלילה האחרון על פני האדמה. זה הדבר שאני הכי אוהב. בשנים האחרונות נכנס יותר תחכום לתחום. הפנייה לקהל הישראלי נעשית דרך סקסיות ואיכות. קוקטיילים וקולינריה הם דוגמאות לשפה חדשה בתחום הבילוי בארץ.
אני פחות אוהב את המרדף הבלתי נגמר אחרי החדש. אחרי המקום הבא. הדחף הזה מונע ממקומות באמת טובים להפוך למוסדות. אין נאמנות אמיתית.
ההחלטה הכי משמעותית בחיי הייתה לפתוח את האליעזר. זה המקום הראשון שהייתי בעלים שותף בו, והמקפצה האמיתית שלנו להגשמת החלום הגדול של פתיחת הבנדיקט. זה גם היה המעבר מלהיות יחצן ומפיק עבור אחרים אל העולם היזמי. אז נולד בעצם איתי היזם.
אני לא מתחרט על כלום ולא מתגעגע. אולי רק לקיבולת האלכוהול שהייתה לי פעם. הזדקנתי.

 

טוב, רוצים מתכון לקוקטייל רוסקי ברי מיול? 

מרכיבים

37 מ"ל וודקה רוסקי סטנדרט

12 מ"ל טריפל סק

2 רבעי ליים (או לימון)

חופן פירות יער עונתיים

50 מ"ל ג'ינג'ר ביר

 

אופן הכנה

כותשים בעדינות את פירות היער והלימון בבסיס הכוס וממלאים את הכוס בקרח הכתוש.

מוסיפים את כל שאר המרכיבים ומערבבים בעדינות, כך שהפירות הכתושים יגיעו לכל חלקי הכוס.

מקשטים במעט פירות יער ונענע ומגישים.

 

סתם שתקנאו – הנה רשימת המקומות בבעלות איתי וקבוצת בנדיקט: רשת בנדיקט; ויקי כריסטינה; הבוסתן; ברד סטורי; זו ביזו; מתחם האירועים דופלקס בהרצלייה פיתוח; ובקרוב גם טיטו, מסעדה איטלקית גדולה ומשפחתית
צולם ונלגם בזו ביזו, בן יהודה 186 תל אביב, 8303158־03

צילומים: לירן מור

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר