שמתם לב פעם לסמל של אלפא רומיאו? אני לא מדבר על ההיסטוריה שמאחוריו, עם הצלב שלקוח מסמלה של מילאנו, עיר המוצא של היצרנית או הקשר לבית ויסקונטי, ששלט בעיר. אני מדבר על הסמל עצמו. ראיתם פעם סמל מרשים יותר מנחש שאוכל אדם? מבלי לזלזל בסמלים של שאר החברות, יש לנו מנצח.

אני מתחיל להתעסק דווקא בסמל כי אני צריך לפתוח בווידוי, ואני לוקח בחשבון שיש חוק התיישנות על הנושא: כילד שגדל בעיירת פיתוח, מצאתי את עצמי עוסק תקופה קצרה בגניבת סמלים. הייתי בעיקר במסייעת, אלו ששומרים ולא באמת גונבים, אבל זה סתם תירוץ. זאת עבירה שאם זה היה תלוי בי היום, הייתי בעד לקצוב לה עונש של קטיעת כפות ידיים, או לפחות שטיפת מכוניות לכמה שנים. אבל הייתי צעיר, משועמם ומושפע מהסביבה.

בקרב גנבי הסמלים, הסמל של אלפא רומיאו היה הגביע הקדוש. יכולנו רק לחלום להצליח לגנוב אחד. בעיירת פיתוח של שנות ה־90, למצוא אלפא רומיאו זאת לא משימה קלה. הן היו מועטות וידעת בדיוק למי הן שייכות. גם היום, קרוב לרבע מאה מאוחר יותר, אני יכול למנות את כל האלפות שהיו באזור. היתה את הספיידר ליד השבט של הצופים והיתה את ה־33 של הדודים של השכנים ממול, שהיו באים לארוחת שישי כל סוף שבוע שני. אני גם זוכר את הנסיעה לתל אביב באלפא סוד עם החבר של אחותי, כשהתפוצץ לו הגלגל באמצע הנסיעה. שנים אחר כך, קינאתי בחברים שקנו אלפא 145. גם כשהם היו מספרים לי כמה יקרים הטיפולים או כמה קשה לטפל לבד במנוע הבוקסר.

תמונה אלפא ג'יוליה

אני לא יודע מה ההגדרה המדויקת של אלפיסט (כלומר, חובב אלפא רומיאו) ואני בטח לא מגדיר את עצמי ככזה, אבל כחובב מכוניות ונהיגה, גם אני התרגשתי לשמוע על בואה של אלפא ג'וליה לעולם. לא כי אלפא העלתה עוד שם מן האוב, אלא כי היא הקימה משהו הרבה יותר מעניין לתחייה — הנעה אחורית. הסמל של

חובבי הנהיגה.

האלפא האחרונה שיצאה משערי המפעל וצוידה בהנעה אחורית, אם מתעלמים לרגע מדגמים מיוחדים כמו ה־4C, יוצרה לפני קרוב ל־25 שנה, עוד לפני שחלמתי להוציא רישיון נהיגה וכמו שהבנתם, הייתי עסוק בלעשות שטויות. קראו לה אלפא רומיאו 75 והיא היתה הדגם האחרון שפותח לפני שהחברה נרכשה על ידי פיאט ונכפו עליה כשני עשורים וחצי של הנעה קדמית, עד עכשיו. פלא שהג'וליה מעוררת כל כך הרבה עניין?

חיצונית, אלפא ג'וליה לא מרשימה כל כך. בטח לא בלבן מונית של רכב המבחן. רק כשמסתכלים קצת יותר לעומק מגלים כל מיני מחוות קטנות שעושות נעים בעין, בייחוד בחזית. כמו המשולש הגדול מלפנים שהפך לסמל המזוהה עם דגמי החברה, או העיצוב של תחתית הטמבון הקדמי, עם קווים חדים וקרביים.

כשנכנסים לג'וליה, העניינים מתחילים להיראות הרבה יותר טוב. זאת אומרת, יש פה ושם עדיין קצת פלסטיקה זולה, אבל אתה מבין די מהר שאתה ברכב איטלקי. זה לא רק הסמל המדובר שיושב לך במרכז ההגה או חרוט על העור במשענת הראש, אלא גם העובדה שבמקום RPM בשעון הסל"ד כתוב GIRI באיטלקית ושמסך המידע מעוצב כך שהוא ייראה כאילו הוא חלק מהדשבורד. פרטים קטנים שגורמים לך להרגיש שמישהו השקיע קצת מחשבה.

הישיבה בג'וליה מרגישה כאילו יושבים נמוך בתוך האוטו. לחיצה על כפתור מניעה את המנוע ואפשר לצאת לדרך. אני נוסע בעיר ומשהו מרגיש מוזר: נוח לי מדי. אתה נכנס לרכב איטלקי, מצפה למשפחתית ספורטיבית שוברת סתימות — ופתאום נוח לך, המתלים סופגים ומתמודדים עם הדבר הזה שנוהגים לכנות בישראל אספלט. נחמד הקטע הזה של הנוחות והפינוק, אני רק מקווה שזה לא בא על חשבון דברים אחרים.

הנוחות הזאת נמשכת גם במקומות אחרים, כי המושבים עצמם תומכים כשצריך, אבל נוחים גם בנסיעות ארוכות. מישהו גם חשב על פרטים קטנים, כמו תגובות שונות של המתגים לפי עוצמת הלחץ המופעלת עליהם. מנוף האיתות, לדוגמה, ייתן בלחיצה חלשה פולס קצר שמספיק למעבר נתיב, ובלחיצה חזקה מספיק זמן לקחת פנייה. אפילו כפתור בקרת השיוט יעלה או יוריד את מהירות השיוט בקפיצות של עשרה קמ"ש אם לוחצים עליו חזק, לעומת לחיצה חלשה שתקפיץ בקמ"ש בודד.

תמונה רכב מסוג אלפא רומיאו ג'יוליה

כל המערכות נשלטות על ידי כפתור במרכז הרכב, סמוך לידית ההילוכים. לידו יש בורר מצבים אליו נגיע בהמשך, אך לא פחות חשוב, יש כפתור מימין לידית ההילוכים ששולט על מערכת השמע. איזה מהנדס איטלקי כנראה החליט שהגיע הזמן לסיים את המריבות ופשוט התקין כפתור בצד של הנוסע ששולט במוזיקה. יוריקה!

אבל מי שקונה אלפא ג'וליה ורוצה הנעה אחורית, לא מתעניין בבקרת שיוט בכביש שש — הוא מתעניין באיך מבטלים את בקרת האחיזה בכביש מפותל. אז כמו שזוגתי אומרת, אז"ש. אז זהו, שלא. מישהו באלפא רומיאו החליט להשאיר את ענייני הדריפטים לחבר'ה מטופ גיר או לכאלו שמוכנים לשלם 700 אלף שקל ולקבל את גרסת הקוואדרופוליו, עלה תלתן, עם 510 כ"ס.

למרות זאת, כשרוצים להרגיש איטליה ולהעלות את הקצב, ג'וליה תשתף פעולה — אבל בגבול הטעם הטוב ועד כמה שבקרת האחיזה תאפשר. סיבוב של בורר המצבים למצב D יצבע באדום את הרכב שמופיע על המסך ויגרום להתנהגות שמחה יותר. המנוע חזק מספיק בשביל לתת גז בכביש הציבורי, גם אם לא מרשים מאוד. ידיות החלפת ההילוכים הענקיות ממתכת מאחורי ההגה נותנות תחושה כאילו הן אמורות להיות שם ולא משחקים פה בכאילו, כמו במשפחתיות אחרות. המתלים, שבעיר היו נוחים ברמות מחשידות, מצליחים לעשות את העבודה גם עכשיו וג'וליה מספקת המון אחיזה וביטחון. פה ושם המערכת מאפשרת לזנב לפסוע טיפה. החיוך שג'וליה מעלה על הפנים שלי גורמת לי לחזור על אותו קטע של כביש מפותל הרבה יותר פעמים ממה שתכננתי, כשהקצב רק הולך ומתגבר. זאת כנראה האינדיקציה הטובה ביותר שאלפא הצליחו.

תמונה רכב אלפא רומיאו ג'יוליה

כן, צליל המנוע לא כזה מרשים וגם אני לא מבין למה מערכת ההתרעה על בלימת חירום שמדליקה את כל המאותתים צריכה לעבוד כשאני בולם חזק לפני פנייה במצב D, אבל גם לא אכפת לי. ג'וליה הצליחה להמיס את הלב הציני שלי. בבוקר כשיצאתי לחנייה לפני הנהיגה האחרונה וראיתי אותה, העיצוב שחשבתי לפני כן שהוא מאופק מדי, כבר נראה הרבה יותר טוב. הבנתי שיש שם עומק. מזג האוויר חייך אליי מספיק כדי שאפשר יהיה לפתוח את הגג והחלונות ולנהוג בלי מזגן. קבלן בטנדר חבוט שעמד לידי בפקק הסתכל על הג'וליה וסימן לי עם אגודל למעלה "אחי, יש לך טעם טוב". אני מסכים, חשבתי לעצמי. עדיף להיות מאחורי הגה של ג'וליה עם סמל של אלפא רומיאו, מאשר ילד קקה שזומם איך לגנוב את הסמל ממכסה המנוע.

צילום הוםפייג': אימג'בנק/Gettyimages, צילומים נוספים: יח"צ

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר