אנחנו הקאובויז האחרונים. זה יהיה מאוחר מדי עבור הבנים שלנו. כשיגיע תורם לאחוז בהגה ולהגביר את המוזיקה ולהרגיש אמריקה, אנחנו נגיד להם, מצטערים, אי אפשר, זה נגמר. צפוף מדי, מסוכן מדי — היום המכוניות נוהגות ואנחנו רק יושבים.

הם כבר מוציאים לנו את החשק. לאט לאט, עם פקקים בלתי נגמרים והגאים חשמליים ובקרות ותקנות ומצלמות מהירות דיגיטליות. יום יבוא והנינים שלי יקראו (או יטמיעו את המידע דרך שבב במח שלהם) איך סבא רבא שלהם נהג — הוא ממש, לא מחשב — במכונית אמיתית, עם מנוע בנזין וצמיגי גומי, על כבישי אספלט במעל מאה קמ"ש, לצד אחרים ששעטו כמוהו. והנינים שלנו יתייחסו אלינו כמו שאנחנו מתייחסים היום לזיכרון הרחוק של קאובוי שדוהר בעצמו על סוס בערבה. סוג של חיה שלא קיימת יותר, שלא תסתדר בתנאים שלנו ואנחנו לא נשרוד דקה בתנאים שלה.

אנחנו הקאובויז האחרונים. בהשוואה לסבים שלנו אנחנו חבורה של ילדות — האמת, גם בהשוואה לסבתות שלנו. אבל אולי אנחנו בכל זאת יותר גברים ממה שנדמה לנו. גם הילדות בינינו.

ניסאן GTR

קח לסיבוב, אמרו לי, את המכונית הכי מהירה בארץ — ואז תשווה אותה ליישות הווירטואלית שלה במשחק גראן טוריזמו בפלייסטיישן. אני עוצר אתכם, כבר בדקתי — מבחינה משפטית לא מדובר בהרעת תנאים במקום העבודה.

אז נפתח בחידה: מהי המכונית המהירה ביותר בארץ מבחינת תאוצה מאפס למאה קמ"ש (וגם מהרבה בחינות אחרות)? האם זאת פרארי עם מנוע מרכזי? ומי אומר אסטון מרטין נדירה? פורשה טורבו? אאודי V8? מרצדס AMG?

טוב, כבר ראיתם את הכותרת ואת התמונות אז אתם יודעים. זאת ניסאן. המכונית הכי מהירה שאפשר לקנות בישראל — ואחת מקומץ המכוניות הסדרתיות המהירות ביותר בעולם — היא ניסאן, דגם GT-R. דגם בן

עשור, למעשה, שקיבל השנה עדכון עמוק ואחרון. למשל, המנוע חוזק מ־550 ל־565 כוחות סוס. 2.7 שניות למאה קמ"ש, מפסיקים ב־315. כשאתם חושבים ניסאן — זאת לא המכונית שעליה אתם חושבים.

כביש ערד־סדום לא קיים בגראן טוריזמו. הנה הוא כאן באספלט ודם, עד שנעלם מאחורי הסלע שעליו ניצבת העיר במדבר.

  1. אלה הספרות האמצעיות על לוחית הזיהוי של ה־GT-R הכתומה. המספר של החיה, והחיה היא גודזילה. ארבעה אגזוזי ענק בולטים מאחור, כל אחד מהם בקוטר של מיקרה. בלמי דיסק מחורר ענקיים מלפנים ומאחור, על הקליפרים הכתומים כתוב בגדול ניסאן. מעבר לזה המיתוג זה GT-R.

העיצוב התקפי אבל אין כאן עבודת גוף של מכונית־על. התחושה היא אווירודינמית־עניינית־נאונית. הכסף שהושקע ב־GT-R זרם בעיקר ליחידת ההנעה, בעיקר למנוע. עבודת יד של אחד מחמישה מומחים שמוסמכים לכך ושמם חתום על הבלוק שעליו הם עבדו.

תמונה ניסאן GTR

בפנים מושבי רקארו, ודיפוני עור ששולבו ב־GT-R רק השנה. מסך מגע גדול עם ג'ויסטיק נוח (השנה נפטרו מרוב הכפתורים הפיזיים), ושלושה מתגים חשובים שהיו שם כבר קודם והופכים את ה־GT-R למה שהיא. אלה מתגי מצב R. השמאלי מעיר את תיבת ההילוכים, הימני מגמיש את בקרת האחיזה, והאמצעי מקשיח את המתלים האדפטיביים, ממצב קשיח־מאוד למצב סלע־מטאור־דחוס. הקפצה של שלושתם מעלה למצב R. דריכה עם רגל שמאל על דוושת הבלם ועם הימנית על דוושת הגז — ומד הטורים קופץ ועוצר על 4,000 סל"ד. עכשיו הפעלנו את Launch Mode — מצב שיגור. משחררים את רגל שמאל מהברקס. לידי יושב טירון מכוניות־על. הניסאן הזאת יוצאת קדימה באופן שגורם לו לפעור את הפה, למלמל, להתכווץ ולשלוח יד לידית האחיזה.

יוטיוב מלא סרטוני תגובות כאלה, של טירונים בניסאן GT-R. יכולת ההאצה של רקטת־האורז הזאת מהירה מנפילה חופשית. זאת אומרת, מהירה מזאת שהייתם חווים אם הייתם מפילים אותה ממטוס עם החזית כלפי מטה. באופן כללי, חפצים שנופלים לכיוון כדור הארץ מגיעים למהירות של מאה קמ"ש בתוך 2.75 שניות. ה־GT-R מגלחת מהזמן הזה על אספלט 0.05 שניות.

בעיקרון. במציאות, למאה ממש ב־2.7 שניות לא תגיעו. המכונית הזאת מעדיפה אוקטן 100, ואתם תיאלצו להתאמץ למצוא לה 98 — וזה מאמץ. המנוע הזה שותה דרך מכל 74 ליטר בקצב שהיה מפיל פול טריילרים. אנחנו מדדנו מאה בתוך מעט מעל ארבע שניות, על אספלט נטוש ומקומט, עם שניים באוטו — וכמה כוחות סוס זה מזגן?

ההנעה לכל הגלגלים ושלושה דיפרנציאלים מוגבלי החלקה, ואלקטרוניקה של יפן 2017, מבטיחים תאוצה לפי הספר גם בתנאי אחיזה של פחות ממעבדה. המנוע עבודת היד מבטיח שהכוח הוא באמת כמו שמפורסם, ולא נפלתם על יום חלש במפעל. במציאות, זה מרגיש ככה: אאאאאאאההההההההההההההההההוווווה. הפלייסטיישן, מצד שני, לא זזה. אתה נשאר בול במקום. אפס אפקטים. בואו פעם הבאה נשווה אופניים לספינינג.

666, ערד־סדום־עמורה. Fear of the Dark של איירון מיידן ב־11 רמקולים של Bose. השיטה הרגילה: גז, מבט רחוק אל תוך הפנייה, מגיעים מהצד החיצוני, בולמים בעוצמה בקו ישר, שוברים פנימה, הגה יציב, גז קבוע, אפשר לנצל את ההנעה הכפולה עם השיא להתחיל ולצבור מהירות ואז לצאת החוצה בחזרה. כמה מהר שאתה מוכן לעשות את זה בפיתולים של הכביש המהיר לגיהינום, הניסאן GT-R מוכנה לעשות את זה מהר יותר ממך. זה לא משנה מה הפחד שלך: המצוק, הצוק, הנהגים ממול או המשטרה או נימוסים טובים — אתה לא מסוגל לנסוע מהר על כבישים ציבוריים כמו שה־GT-R הזאת יודעת. יש לה עוד כל כך הרבה לתת מעבר לניתן באספלט ציבורי, שפניות במהירות שאחרת היתה מסחררת, מרגישות בה מבויתות.

ההאצה זה משהו פנומנלי, וסתם לתת גז מחוץ לעוד פנייה זאת תחושה שלא מפסיקה לעורר השתאות. מעבר לכך, צריך לחיצה גסה לסחוט ממנה אדרנלין. אבל אם אתם מחפשים ריגושים, היא תדרוש מכם הרבה בחזרה. זהו רמקול בגודל בניין האמפייר סטייט, אבל כדי להניע אותו אתם צריכים חתיכת מגבר.

ה־GT-R הזאת היא לא רק המהירה בהיסטוריה אלא גם המעודנת והמאובזרת ביותר. אבל זה לא עידון של אסטון מרטין, או רכב ספורט־פאר כמו שהגרמנים בונים. יותר כמו זאב בעור של זאב אחר מעט יותר נוח לסביבה. ה־GT-R היא בינארית — אפס או אחת. או אפס או מהר מאוד. קשיחה, עדיין מעט רועשת — מרוח, מצמיגים, מתיבת ההילוכים — ומהירה כל כך. כמו עלייה לתוך מטוס קרב, כשלוחצים על הגז כל השאר נעלם ואין מקום בגוף לשום דבר פרט לתחושות.

ניסאן GTR

פאב מוזה באחת ממספר מפתיע של תחנות דלק בערד. מחליפים רשמים. שמים לב שנשענים רגע על שולחן, בחזרה על קרקע דוממת. המכונית הזאת לא מהירה רק בקו ישר. היא אוחזת פניות בצורה טובה יותר מרוב הנהגים (היא מסוגלת לתאוצה צדית של מעל G אחד. יש כאן מד תאוצה צדית. נראה אתכם). היא צוברת מהירות לפני העיקול הבא באופן אמיץ יותר מרוב הנהגים, מסוגלת לבלום בטווח קצר יותר מאשר לכם יש אמונה. והיא מדויקת. ביצועים של שניים וחצי מיליון שקל, עדיין בפחות ממיליון אחד (למרות מחיר שמטפס משנה לשנה).

ההגה לא מרשים כמו מערכת ההנעה, אבל הוא טוב מאד עבור המכניקה והכוחות שהוא צריך לעבד — ועבור מכונית שצריכה לתקל ישורות של 300 קמ”ש, באותה מידה שהיא צריכה לתקל פניות מחט. עבורי, ה־GT-R הפיזית הרבה יותר קלה לשליטה מאשר גרסת הפלייסטיישן. הרבה יותר. בפלייסטיישן זה "רגע, מה עם הקפה?", “מעניין מה עם הילדים", “למה אני לא מצליח להחזיק את קו הפנייה, זה שובר לי שמאלה", "קיר, שיט. טוב נו". קשה מאוד להחזיק אותה בקו ב־180 קמ"ש כי אתה מנותק מהתחושה של הצמיגים. ה־GT-R הפיזית עשתה מה שרציתי ממנה. פה אתה התחושה. אין מקום לשום דבר אחר.

חטיבת היוקרה מבית ניסאן נקראת אינפיניטי, אבל ה־GT-R היקרה היא לא אינפיניטי, היא ניסאן (הדגמים הקודמים, עד 2007, מותגו כסקייליין). זה כמו להפוך את יחידת מורן לחלק מהתותחנים ולא צנחנים. פאסון. מקור לגאווה לנהגי 370Z, ולסתם מביעי משאלות. וגם משהו שיחלחל מטה מחמשת המהנדסים המומחים של ה־GT-R לשאר החברה. מורל יחידה.

אני לא מהאנשים שאומרים "מה יש לך לעשות עם אוטו כזה בארץ". כי יש מה לעשות כמעט עם כל אוטו בארץ. אז זאת הפעם הראשונה שאני משתמש במשפט הזה. ה־GT-R מיועדת לנהגי מרוצים של סוף השבוע, לכאלה שיורדים למסלול כמו שבעלי ג'יפונים יורדים כאן לשביל. זה אוטו מדהים. מרשים. מטורף. אדיר. ללא מסלול מרוצים קרוב או שניים, מה יש לעשות איתה כאן חוץ מלהיפרד לשלום מהרישיון שלך? אה, כן, להיות קאובוי. הזדמנות אחרונה.

ניסאן GT-R: מנוע V6 3,800 סמ"ק טורבו כפול, 565 כ"ס הנעה כפולה, תיבה אוטומטית־רובוטית כפולת מצמד, שישה הילוכים, מאפס למאה ב־2.7 שניות, מהירות סופית: 315 קמ"ש, מחיר: 880 אלף שקל

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר