הר תנופה, בלב יער צרעה. כאילו את כל הכיעור בשפלה שאבה בית שמש, ולנוף מסביבה נשאר רק היופי. הצבעים הם חום, סגול, ירוק ותכלת — אדמה, רקפות, אורן ואקליפטוס, מעט שמיים בהירים. בשביל העפר המסולע המוביל לפסגה, אנחנו בג'יפ רנגייד — ג'יפון אימהות הכדורגל של חברת כלי השטח שהחלה את דרכה במלחמת העולם השנייה. כל דבר שייך היום לתאגיד, וג'יפ האמריקאית שייכת לפיאט־קרייזלר האיטלקי־בינ״לי־הולנדי. היא בונה את הרנגייד באיטליה על הבסיס של פיאט 500X. באיזהשהו קסם של עיצוב וציפיות, הרנגייד נראה גדול בהרבה מאשר ה־500X, אבל הממדים למעשה דומים: 4.25 מטר אורך על 1.80 רוחב, עם בסיס גלגלים של 257 ס"מ. הרנגייד גבוה במעט מהאיטלקייה, וזהו.

אנחנו נעצרים במה שמרגיש כמו מארב של טרוריסטים עשירים עם חוש לאופנה. ארבעה רנגלרים — הדבר האמיתי מבית ג'יפ, עם שלדה נפרדת ושני סרנים קשיחים — ניצבים צמודים זה לזה וחוסמים את הדרך. אחד מהם, צהוב־בולדוזר עם גג שחור, נוטה הצדה על השול ומונע מעבר גם שם.

לנהגים של הרנגלרים יש ויכוח עם פרח שנמצא על הסלע הגבוה בצד הדרך. הוא חושב שזה מקום סביר לגדול בו, והם גורסים שזה מקום סביר להציב בו ג'יפ. זה לא נראה לי מקום סביר להציב בו ג'יפ. לו הייתי פרח, הייתי מרגיש מוגן שם, על אבן אפורה רחבה וקובייתית בגובה שני מטרים וקצת. רוב המכוניות מסוגלות לפגוש אותה רק מלפנים עם הפגוש. אבל הרנגלר הוא מדגם רוביקון, והצמיג הקדמי שלו כבר פרוש על פסגת הסלע. הצמיגים האחוריים והכמעט מרוקנים מאוויר דוחפים את הג'יפ הזקוף הלאה, ואז מוותרים ונסוגים כשהכלי תופס מעט זווית, ומיד המנוע רועם והם מנסים שוב להתגלגל מעלה. זה נראה קצת כאילו הרנגלר עוגב על הסלע.

שניים מבעלי הרנגלרים האחרים נמצאים מחוץ לכלים שלהם. אחד מהם מחזיק בירה, ואחראי על ההכוונה. "תקשיב לי", הוא אומר לנהג שמחזיק זרוע וראש מחוץ לחלון ומביט לאחור ולמטה, “הגה קצת ימינה, קצת! יפה, ועכשיו גז קבוע".

הבחור שירד איתי מהרנגייד על מנת

לפנות לנו דרך הוא נהג מעלות רציני. העביר כבר רכב שטח אחד או שניים למקומות שלא הייתם מצפים. הרנגלר מולנו מזדחל כמה סנטימטרים למעלה אבל הגלגל השמאלי מאבד אחיזה והרכב שוב נמשך אחורה. הבחור עם הבירה מנענע את הראש. חבר שלי שואל אותו אם הוא עם קדמי נעול. הבחור עם הבירה מתחיל לענות לו ואז מעיף מבט מאחורינו, אל הרנגייד הנחמד שהגענו בו.

“פינינו לכם את הדרך, עכשיו אל תפריעו".

2016 Jeep® Renegade ‘Dawn of Justice’ Special Edition.

רנגייד זה שם בעל חשיבות בג'יפ. הוא הופיע עד כה לעתים נדירות, בכלים במהדורה מוגבלת. יש טהרנים שרואים ברנגייד החדש ביזוי של המותג — לג'יפון הזה יש אפילו גירסת שתיים־על־ארבע נמוכה. אבל אתם ואני מציאותיים ויודעים שרואה החשבון הוא המהנדס הראשי היום בכל תאגיד רכב. מלמבורגיני ועד לנדרובר, ממזראטי ועד סיאט, מגרמניה ועד יפן — יצרן שסופר את הכסף בסוף כל רבעון לא יכול להתעלם מפלח הפנאי־שטח. תפתחו את החלון ותראו כמה מהמכוניות בחוץ הן ג'יפון. עכשיו השאלה היא אם ג'יפ יצרו כאן מוצר טוב, וזה מה שיצאנו לבדוק. אבל לא רחוק מדי, כי אנחנו צריכים להחזיר את הילדים מהגן.

מבחוץ זה המראה המוכר של הכלים של ג'יפ, רק מעוך ומצועצע יותר. קובייה אפרפרה עם פנסים קדמיים עגולים, ופנסים אחוריים מחורצים באיקס. מדרגה קטנה שכתוב עליה No step, וצמיגי כביש. מבט מלפנים מזכיר קרוב עירוני של הרנגלר, מבט מאחור כיווץ של האמר. חיה די מכוערת, אבל גם די שרירית. וזה מודרני ובוהק, ובסך הכל עובד.

בפנים החיה נעים מאוד. גלגל הגה עבה, כפתורים עגולים בולטים גדולים, מושבים קדמיים מרווחים ונוחים. גם מאחור מרווח אבל תנוחת הישיבה מעט חיילית. אזור ידית ההילוכים מרגיש זול. פרט לכך, התא נוסטלגי אבל חסון ומהודק. פרצי בוץ מעטרים את מד הסל"ד ובחינה של העיצוב תגלה מפה טופוגרפית בתיבה המרכזית והטבעות של הגריל של הוויליס המקורי מ־1941. הכיתוב Since 1941 מעל מסך מערכת השמע יפה כרעיון אבל קצת מותח את העסק. הסופר אלמור לאונרד אמר ש"אם משהו שכתבתי מרגיש לי כתוב, אני משכתב אותו". נראה לי שהכלל הזה צריך לתפוס גם בעיצוב.

מערכת השמע המקורית בינונית באיכותה — הצליל ברור ונשמר בעוצמה גבוהה אבל לא מאוד בהיר וחי. המסך שלה — שמשמש גם בתמרוני רוורס — קטן, ונוחות התפעול שלו סבירה. העיצוב המושקע של פנים המכונית ממשיך אל תוך הגרפיקה.

2016 Jeep® Renegade ‘Dawn of Justice’ Special Edition.

ב־206 אלף שקל, גרסת ה־4X4 מגיעה עם כל מה שתרצו פרט למושבים חשמליים וריפודי עור. יש לה חיישני תאורה וגשם, מפתח חכם, מסך מחוונים בהתאמת הנהג, בקרת אקלים מפוצלת, חלון ווילון אוטומטיים לאורך הגג, בלם יד חשמלי ועוד כמה דברים. בגרסה הזאת יש גם לא מעט מערכות בטיחות: מערכת אזהרה ותיקון סטייה מנתיב, מערכת התרעה מפני התנגשות, וחיישני חנייה 360 מעלות. המערכות האלה מציקות מדי בברירת המחדל, אבל אפשר לשחק מעט עם הרגישויות והעוצמות שלהן.

מערכת החנייה בעייתית במיוחד, כי ברגע שהרכב צמוד לחפץ באחד מצדדיו, עוצמת צליל האזהרה נותרת בשיא גם כשעוברים להילוך אחר. כך שהמערכת צועקת על המכשול לפנים — למשל — כשאתה בכלל יוצא מחנייה ברוורס. ומה שיותר בעייתי זה שברגע שמגיעים לווליום התרעה מקסימלי, הוא לא נעלם אפילו כשמשלבים לפארק. לא נורא, אבל פוגע בחוויה של רכב שמכל מבחינה אחרת מרגיש מהוקצע.

על רקע כל האבזור, מורגש החיסרון של מושב חשמלי, לפחות לנהג. ריפודי הבד של המושבים איכותיים ופרקטיים. וכל עוד אנחנו פה, גם תא המטען — לפי אמת המידה שנקראת העין שלי — מרגיש קטן. כרכב טיולים, הרנגייד מתאים לזוג, לא למשפחה.

אם אתם רוצים לבלות את כל היום בג'יפ בשטח, תמצאו כבר דרך להשלים לרנגלר. מצד שני, אם אתם מבלים את רוב זמנכם בעיר, רנגלר זאת קנייה חכמה בערך כמו מחרשה. את הרנגייד, בסופו של דבר, קונים בעיקר עבור אספלט. אולי רק עבורו. אבל אז זה חבל, כי במאתיים ומשהו אלף שקל יש הרבה כלים שיעשו כבישים יותר טוב.

על הכביש, הרנגייד נוח ונינוח ושקט מאוד. במהירויות גבוהות חודרים לתא מעט קולות מהמלחמה של המרכב הקופסתי ברוח. המנוע הקטן והמודגש מספק ואף נמרץ, אבל בזינוק מהיר מהמקום יש השהייה קצרה — ככל שהבנתי זה עד שהטורבו נכנס למשחק. בכלל, הרנגייד לא כבד כמו שהוא נראה — טון נקודה ארבע זה בסך הכל המשקל של ב.מ.וו סדרה 1. אבל אל תשתעשעו איתו בכביש מפותל. אתם לא עד כדי כך משועממים. כן, יש כאן מערכת הנעה כפולה לפי דרישה, והמתלים פחות רכים ממה שאולי הייתם חושבים, אבל הרנגייד מתאים לנס הרים בערך כמו ש־GTI מתאימה לדרך בורמה.

160404_jeep_renegade_01

גרסת העל של רנגייד — כמו של הגרנד צ'ירוקי מאותו בית — נקראת Trailhawk. היא מציגה מרווח גחון גדול במעט, מתלים שונים, מיגון, הילוך נמוך אלקטרוני ופגושים בעלי זוויות גישה ונטישה משופרות. שלא כמו עם הצ'ירוקי, הטריילהוק של רנגייד לא מיובאת כרגע לישראל, ככל הנראה מכיוון שהמחיר של ה־4X4 הרגילה מאתגר כאן בפני עצמו.

גם ה־4X4 הרגילה תיקח אתכם לרוב המקומות שאדם שפוי היה חושב להגיע אליהם. לא תחנו על פסגה של בולדר ויוטיוב לא יישבר מאף סרטון שלכם, אבל הרנגייד חש בנוח בעליות של הר תנופה באותה מידה כמו בעליות של גבעתיים. זה ברור שייצרו את האוטו הזה אנשים שמבינים מה קורה כשיורדים מהכביש: מערכות הבטיחות האלקטרוניות — שאחרת היו נלחצות בשטח מכל שיח — ניתנות כולן לביטול בלחיצות כפתור. מול הנוסע יש ידית אחיזה — זה יותר חלק מהעיצוב מאשר נחיצות בכלי הזה, אבל הנה היא שם. יש 20 סנטימטר בין הגחון לבין תחתית הצמיג — שניים יותר מבקיה ספורטאז’, שניים פחות מבסובארו פורסטר, חמישה פחות מאשר ברנגלר תקני — ומרווח זהה לשל הפיאט התאומה. בעזרת חוגה אפשר לבחור בין מצבי הנעה שונים: 2X4 לכביש עם העברת כוח לגלגלים האחוריים לפי דרישה; הנעה כפולה 50/50 עם שינויי כוח לפי דרישה; ומצבי בוץ, חול, ושלג (בטריילהוק יש גם מצב עבור סלעים).

התיבה היא תשעה הילוכים גרמנית — כן, תשעה הילוכים — וטובה מאוד. ההילוך ראשון קצרצר ומספק יכולת זחילה בשטח ללא מהלך נמוך — נדיר שירידה תלולה נטולת גז תסתיים ביותר מאשר 12 קמ"ש. מידת הרעידות הנמוכה ובידוד הרעשים הטוב ממשיכים אל תוך השטח, הרנגייד מתקדם קדימה על סלעים בשלווה ובדממה. המתלים לא מתלוננים, לא על חצץ, ולא כשהמהלך הקצר שלהם מגיע לסיומו. ניתן לשתות קפה בשקט ולנהל שיחה רגועה.

ליד הרנגלר זה צעצוע. במידה מסוימת זה צעצוע גם ליד סובארו פורסטר, שיגיע רחוק כמוה בשטח, ומהר לשם ממנה בכביש המפותל, ועם מקום לכלב גדול בבגאז'. אבל, בפחות סטייל.

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר