לפני 25 שנים יצר מיגל גאלוצ'י אופנוע דוקאטי שלא דמה לשום דבר שיצא את שערי החברה בבולוניה בעבר. כל כך שונה היה המראה שלו, שכשהציגה אותו דוקאטי למפיצים שלה, חלקם היו משוכנעים שמדובר באופנוע לא גמור. היה משהו מאוד בוסרי באופנוע הערום שחשף את שלדת סבך הצינורות המסורתית של דוקאטי ואת מנוע הווי־טווין. היה שם גם כידון גבוה שנתן תנוחת רכיבה שפויה (יחסית) וגרם למונסטר לפנות לקהל חדש, שונה. כאלה שמתחברים למה שדוקאטי מייצגת אבל לא בהכרח רוצים למצוא את עצמם רוכבים עם כידון נמוך וגישה בלתי מתפשרת בפקקים של יום ראשון בבוקר.

כשיש לך להיט ביד אתה מנסה להנגיש אותו לעוד קהל, לעוד טיפוסים. ככה נולדו המונסטרים הקטנים. מאז אמצע שנות ה־90 ועד 2014, לדוקאטי תמיד היה מונסטר קטן (יחסית), זול (יחסית) ופשוט (יחסית) שאפשר לצעירים (וצעירות) להניף רגל מעל מונסטר משלהם. האיטקלים כל כך מחשיבים את המונסטרים הקטנים שהם זוכים אצלם לכינוי נפרד — מונסטרינו, כלומר מפלצת קטנה. ועכשיו אתה יודע בדיוק מה אמור להיות ה־797 החדש ולאן הוא מתברג.

דוקאטי החליטו להשיק את המונסטרינו החדש בריביירה הצרפתית, רעיון לא רע בדרך כלל רק שבארבעת הימים האחרונים ירד מבול בממדים תנ"כיים על האזור — לא ממש אידאלי כשמביאים 45 כתבי רכב מרחבי העולם כדי לנסות כלי חדש. ואכן, שיירת הברווזים התנהלה לה באיטיות בין שלוליות הענק, בודקת את היכולת האמפיבית של ה־797 ולבסוף חוזרת למלון ספוגה במים ודלה בתובנות.

אבל האמת היא שלא צריך יותר מכמה עשרות ק"מ בתוך שלוליות ענק בשביל להבין את הסיפור של האופנוע הזה. אופנועים מסוגו של הדוקאטי הזה פונים לרוכבים דלי ניסיון יחסית — מתחילים, או כאלו שחוזרים לרכיבה אחרי שנים של ילדים ומשכנתה. אלו שהצליחו לשרוד את השנים האלה עם כמה שקלים בכיס יכולים להרשות לעצמם לחזור ולרכוב, ואני שמח לבשר שדוקאטי הצליחו להתחמק מאחד המכשולים הגדולים ביותר כשמגיעים לתכנן אופנוע בתקציב מוגבל.

ה־797 מקבל שלדה חדשה וייעודית, משתמש במנוע הדזמו מקורר האוויר

הקלאסי של דוקאטי (75 כ"ס, 7 קג"מ) ובעיקר נראה כמו מונסטר. דוקאטי ניסו להקטין, לחדד, ולחזור לעקרונות העיצוביים של המונסטר הראשון — וגם די הצליחו. מהשנייה הראשונה ברור שזה מונסטר, והוא גם לא נראה גמלוני כמו הדור הקודם. תנוחת הרכיבה נוחה יותר, הרגליות זזו לפנים ולמטה והכידון הוגבה והתקרב לרוכב. האוריינטציה עדיין מוכוונת משקל קדימה אבל הרכיבה קלה מאוד והכיפוף בברכיים עדין. גם גובה המושב מציג ידידותיות ואני חושב שהמילה הזו מציגה הכי טוב את האופנוע הזה: זה דוקאטי ידידותי. המנוע עגול מאוד ומייצר המון מומנט מסל"ד נמוך, ידית המצמד קלה, ההתנהגות כולה זריזה, קלילה ו — שוב המילה הזו — ידידותית.

image-8

שלא תבין אותי לא נכון. על הכבישים המקורזלים לאורך החוף הצרפתי המונסטר הראה שהוא יודע לזוז מהר למרות התנאים הקשים. זה עדיין דוקאטי, כך שההתנהגות משובחת, הניהוג מדויק וקל והיציבות הכיוונית גבוהה. ככל שהתגבר העומס הוא הרגיש קצת רך אבל עדיין שמר על קור רוח, והכיול ההגיוני של המתלים תרם לנוחות הרכיבה גם על האבנים המשתלבות בכניסה לניס.

ככל שעברו הקילומטרים התברר שזהו אופנוע כניסה לעולם של דוקאטי. כזה שלא מפגיז אותך במכלולי קצה, בכוח של נושאת מטוסים ובאלקטרוניקה למעבורת חלל. גם המחיר לא ממש מתקרב לכל אלו: 64,500 שקלים עולה ה־797 ובמונחים של אופנוע שנראה ומרגיש כמו שדוקאטי צריך להרגיש — זה זול. וזו הגאוניות של הכלי הזה. בזמן שאופנועי בסיס או מתחילים אחרים מרגישים כמו מוצרים פשוטים וזולים, המונסטרינו מרגיש כמו מוצר פרימיום במחיר שהוא ממש לא. אז תתכוננו לראות די הרבה כאלו על הכביש.

עשה מנוי

רוצה גליון של בלייזר בחינם?

מלא פרטים והוא יישלח אליך.
כן, זה עד כדי כך פשוט

אני מסכים לקבלת ניוזלטר